<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר שבת</h1>
<h2>דף קא.</h2>
ומקדשין על היין להוציא אורחים ידי חובתן שאוכלין בבית הכנסת. והכי א"ר נטרונאי ר"מ, מקדישין ומבדילין בבתי כנסיות אעפ"י שאין אורחין אוכלין שם. ולא מבעיא הבדלה דודאי מבדילין, כיון דאבדיל שליחא דצבורא יצא כל הצבור ידי חובה. והרוצה להבדיל בביתו הרשות בידו, ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור, אלא אפילו קידוש דהלכה רווחתא היא אין קידוש אלא במקום סעודה, אעפ"י כן יקדשו על היין בבתי כנסיות. מה טעם, שהטעמת יין של קידוש שבת, רפואה. וזה שטועם הצבור כולו, לא שחובה היא לטעום, שחובה הוא לשמוע קידוש בלבד, וכיון ששמע קידוש יצא ידי חובתו ואין צריך לטעום. וזה שמקדש ומטעים לצבור, משום רפואה, מקדש ונותן להם, כדי ליתן ממנו על עיניהם, דקא אמרינן [ברכות מ"ג:] פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם, ובמאי הדרא בקדושא דבי שמשי הלכך זמנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא, ותקנו חז"ל לקדש בבית הכנסת על היין משום רפואה. ולאחר שמקדשין בבית הכנסת אומר פרק אחד ממס' שבת, וזה הוא הפרק, במה מדליקין וגו' עד סוף פרקא. אמר ר' חנינא [וכו']. ואומר קדיש. והאי קדושתא דתקינו רבנן משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין, דילמא איכא דעאיל ולא מצלי, ועד דמצלי נפק צבורא ופייש הוא ומסתכן, ותקינו רבנן דמתאחרי צבורא אחר תפלה, כי היכי דגמר צלותיה ונפיק בהדי צבורא. ומיתבעי ליה לאיניש למיקם בבי כנישתא עד דמקדש שלוחא על כסא דחמרא דקדושא, עד דאמר מקדש השבת לא יתיב, דמעלי לברוכי. וכשמסיימין הולכין לבתיהן לקדש במקום סעודה, דכתיב וקראת לשבת ענג מכאן שאין קידוש אלא במקום סעודה.
<h2>דף קג:</h2>
והכי אמר רב עמרם גאון, כוס של קידוש כל זמן שלא ברך ברכת המזון חייב לברך עליו ברכה אחרונה שהיא על הגפן ועל פרי הגפן, והני מילי דלית ליה כוס של ברכת המזון, אבל אית ליה כוס של ברכת המזון לא מסחא דעתיה, דהא אית ליה כוס של ברכה, לא צריך לברוכי אחר כוס של קידוש, ואי קשיא לך ואם כן למה מברך על כוס של ברכת המזון בורא פרי הגפן, משום דאיפסיק בברכת המזון, והיכא נמי דלא הוה ליה לבר מן ההוא כוס של קידוש ואקדים ובריך ברכת המזון, נפיק בברכת המזון ולא יכול מהדר ברוכי על הגפן בתר ברכת המזון, ולא שנא קדיש מקמי פתורא ולא שנא קדיש על פתורא, שכיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד רביעית שמה שתיה, ואם תאמר קידש ולא שתה רביעית, אם כן לא יצא ידי חובתו כמו שאמרנו, הילכך טעון ברכה לאחריו.
<h2>דף קה:</h2>
ובלילי שבתות מקדימין ומתפללין, שכך אמרו [פסחים ק"ה:] עיולי יומא כמה דאפשר מקדמינן ליה, אפוקי יומא כמה דאפשר מאחרינן ליה, כי היכי דלא להוי עלן כי טונא ואמר ר' יוסי [שבת קי"ח:] יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בצפורי, וכך עושין וכך מנהג.
<h2>דף קו:</h2>
ולאחר שמברך על הכוס נוטל ידיו ומברך על נט"י. אבל נטל ידיו קודם, לא יקדש. דאמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש, והכי אמר רב עמרם גאון נטל ידיו לא יקדש על היין, מה טעם, יין אין צריך נטילת ידים בשלא נגע בבית הכסא, דקא אמרינן [חולין ק"ו.] הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח. ופת היא דטעונה נט"י, וכיון שנטל ידיו, עקר דעתו מן היין ושם לבו אל הפת.
<h2>דף קז.</h2>
ואסור לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, ואם שכח וטעם מקדש, דאמר רבה טעם מקדש. ומי שנאנס מחמת שכרות או מחמת שינה או מכל דבר שיש בו אונס ולא קידש בלילי שבת, מקדש בבקר, ואפילו כל היום כלו.
וטועם ממנו כדי רביעית, ואם קדש ולא טעם ממנו כדי רביעית לא יצא ידי חובתו, דאמרינן המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא, והיינו רביעית יין. ואם אין לו יין מקדש על הפת ובמקום בורא פרי הגפן אומר המוציא לחם מן הארץ.
